"נזר השלום"
"הלא תדעו שחברון לשון חבור ואחוה, שהדרים בעה"ק חברון ת"ו צריכים להיות באהבה ואחוה שלום ורעות, ולזה אבותינו הק' הטמונים בתוכה לא היו רוצים להזכר כבודם על המחלוקת, שלזה אמר יעקב אע"ה "בקהלם אל תחד כבודי" ודרשו רז"ל – "בקהלם" –  בעדת קרח, "אל תחד כבודי", –  שלא יזכר שמי במחלוקתם, וכיון שלא רצה להזכר שם כבודו במחלוקת קרח הוא הדין בכל מחלוקת… ולכן אברהם יצחק יעקב בגי' תרל"ח, במנין"נזר השלום", א"נ גי' "שלום בחברון" שרצונם שיהיה שלום בחברון, וע"כ כל מחלוקת אינה מתארכת בתוך עה"ק חברון… גם חברן חסר ו"ו גי' עשר פעמים הוי"ה כמ"ש לרמוז שהדרים שמה בחבור ואהבה ושלום… כמ"ש הרב עיר וקדיש בס' בן פורת יוסף אההיא שאמרו שהתורה אינה נקנית אלא בשלום, והשלום לא יתכן אלא בענוה וכו'… כי ידוע שעיקר הגאולה היא תלויה על השלוםוכמש"ל בסי' הקודמים באורך" ("שערהחצר", הרב דוד בן שמעון זיע"א סימן ש"פ)

החפץ חיים פותח את ספר "חפץ חיים" בכך: "בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר הִבְדִּילָנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ תּוֹרָתוֹ וְהִכְנִיסָנוּ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, כְּדֵי שֶׁנִּזְכֶּה לְקַיֵּם כָּל מִצְוֹתָיוו…
וְכַאֲשֶׁר נַחְפְּשָׂה דְּרָכֵינוּ וְנַחְקֹרָה, אֵיזֶה עֲוֹנוֹת הֵם מֵהָעִקָּרִים הַגּוֹרְמִים לַאֲרִיכַת גָּלוּתֵנוּ, נִמְצָּאֵם הַרְבֵּה. אַךְ חֵטְא הַלָּשׁוֹן הוּא עַל כִּלּוֹ מִפְּנִי כַּמָּה טְעָמִים. אֶחָד, כֵּיוָן שֶׁזֶּה הָיָה הָעִקָּר לְסִבַּת גָּלוּתֵנוּ, כְּמוֹ שֶׁהֵבֵאנוּ מִגְמָרָא יוֹמָא  וּמִירוּשַׁלְמִי הַנַּ"ל. אִם כֵּן כָּל כַּמָּה שֶׁלֹּא נִרְאֶה לְתַקֵּן זֶה הַחֵטְא, אֵיךְ תּוּכַל לִהְיוֹת גְּאֻלָּה, כֵּיוָן שֶׁזֶּה הַחֵטְא פָּגַם כָּל כָּךְ, שֶׁעַל יְדֵי זֶה גָּלִינוּ מֵאַרְצֵּנוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁאֵינוֹ מַנִּיחֵנוּ לָבוֹא לְאַרְצֵּנוּ.
וְעוֹד הֲלֹא יָדוּעַ הוּא שֶׁנִּגְזַר עָלֵינוּ גָּלוּת מִכְּבָר מֵעֵת מַעֲשֵׂה הַמְרַגְּלִים, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בִּתְהִלִּים {פרק ק"ו, כ"ו-כ"ז}: "וַיִּשָּׂא יָדוֹ לָהֶם לְהַפִּיל אוֹתָם וְגוֹ' בַּגּוֹיִם וּלְזָרוֹתָם בָּאֲרָצוֹת", וּכְמוֹ שֶׁפֵּרֵשׁ רַשִּׁ"י שָׁם וְהָרַמְבַּ"ן בְּחֻמָּשׁ פָּרָשַׁת שְׁלַח,(במדבר יד, אוְחֵטְא הַמְרַגְּלִים הֲלֹא הָיָה עֲוֹן לָשׁוֹן הָרָע, וּכְמוֹ דְּאִיתָא בַּעֲרָכִין {דף ט"ו} אִם כֵּן אָנוּ מֻכְרָחִין לְתַקִּן זֶה הַחֵטְא קֹדֶם הַגְּאֻלָּה."
ויש לנו להתבונן בכל זה שרוח חברון, רוח אבותינו הקדושים, היא היא היתה לעזר לכלב בן יפונה להינצל מעוון לשון הרע על א"י שכיוון לו החפץ חיים כאן. אם כן, דברי שער החצר ודברי החפץ חיים יחד מכוונים אותנו להבין עד כמה גדול כוחה של עיר האבות לתקן את חטאים של לשון הרע ובין אדם לחברו, על יד כך שנידבק בדרכם של אבותינו הקדושים, ובכך תפסיק הגלות ונקרב גאולתינו הבאה בזכות אבות.
על כן, אביא קצת מהלכות לשון הרע והתבוננות פנימית בהלכות אלו שנמשיך בע"ה בעתיד.
הרי מבואר בחפץ חיים שצריך להקפיד על 7 תנאים באמירת לשון הרע לתועלת.
1. שהמעשה המדובר ידוע כמקור ראשון ולא ע"פ שמיעה מאחרים וכד' – יש להתבונן שבחינה זו היא כנגד אברהם אבינו, עליו נאמר "אחד היה אברהם" וענינו כמו "יום אחד" במעשה בראשית שאמרו חז"ל שהאור שברא ה' ביום הראשון היה מאוחד ובקשר ישיר עם הבורא כך שלא נחשב שהיתה בריאה נפרדת כמו שנפרדו בשאר הימים. כך גם, אדם בדיבור לתועלת צריך לדעת את המאורע באופן ישיר כמקור ראשון ולא בפירוד מהמאורע
2. שיתברר לו היטב שהמעשה הנידון אסור על פי דין – תנאי זה כנגד יצחק אבינו שמידתו מידת הדין
3. שאדם קודם ישתדל לדבר עם האדם המדובר שעשה המעשה הנ"ל, אולי תתברר ההקשר באופן אחר או ישפיע עליו בלי לשון הרע לאחרים – תנאי זה כנגד יעקב אבינו, שמידתו מידת הקישור והמיצוע בין המידות החסד והדין של אברהם ויצחק. כך גם האדם צריך להקפיד בדיבור לתועלת להיות בקישור אמיתי עם האדם והמעשה המדובר, לתקשר עם האדם המדובר, והבין היטב את ההקשר שהמעשה נעשה.

לשכנו תדרשו

Bonding with the Holy Presence in Our Holy Land

‘מעשר בני ישראל’

‘Blessed are You HaShem our God Master of the Universe who has sanctified us with His commandments and commanded us to take trumot and maasrot.’ This parsha is one of the portions of the Torah that deals more extensively with the laws of trumot and maasrot. It is clear from this parsha that these laws are brought here to emphasize the different rankings in Israel in opposition to Korah’s claim that ‘all the People are holy’ and that there should not be a differentiation of ranking within Israel.

(Monday)  One of the most pronounced indications of this ranking is the obligation even on the Levites (in addition to the Israelites) to separate Trumat Maaser from the Maaser in order to give it to the Kohanim. This indication is not only clearly seen in the verses of this parsha, but also in our Oral Tradition and the halacha learned from these verses. One example of this is halacha’s discernement that if one decides to turn all his produce into Trumat Maaser given directly to the Kohen, thereby ‘skipping’ the step of Maaser, he is unable to do so (that is even an attempt to do such is rendered void).

(Tuesday) This law is learned from a verse concerning Trumat Maaser which contains the words ‘its holiness (Truma) from it (Maaser)’, implying that Maaser must exist in order to take Trumat Maaser from it. This law seems to highlight once again the Torah’s emphasis on showing how even the Levites who are supposed to receive the Maaser must give recognition to their ‘superiors’, the Kohanim. If one were to ‘skip’ the Maaser given to the Levites, one ultimately ‘skips’ ‘showing’ this differentiation in ranking on a tangible level.

(Wednesday) Just as we see that the Torah distinguishes the Kohanim from the Levites in regard to the holiness of produce that comes from the Land of Israel, so too we can see that the allocation of cities in the Land of Israel is specially divided between the Kohanim and the Levites in the book of Yehoshua. In Yehoshua the 48 Levite cities are enumerated, while the verse clearly emhasizes that the Kohanim, who also constitute as ‘Levites’ in regard to receiving ‘Levite cities’, were allotted their cities ‘first’, a matter that once again befits the honor given to the Kohanim in halacha to be first in reading the Torah, receiving an honor, etc, etc.

(Thursday) Similarly, it is also clear that the Kohanim receive the cities specifically in the tribe territories that surround the Holiest City, Jerusalem, as befitting the Kohanim’s ‘holiest’ ranking among the families of Israel.

(Friday)  Among the cities of the Kohanim we should notice that only one city of these 13 ‘Kohanic Cities’ is both mentioned first, elaborated on, and titled ‘the Refuge City’. In contrast, all the other Refuge Cities are under Levite, not Kohanic jurisdiction, even though they are ‘prized’ at being at the top of the other lists of Levite cities. This city is no other than Hebron – the first Jewish City, Honor of the Holy Land.

(Shabbos)  Real Stories from the Holy Land : ‘The time to daven Minha was about to pass. I knew that if I stay where I was for a minyan I would miss the direct bus from Har Nof to Beitar (where I live), causing me to take many buses instead and wasting much time in travelling. I ‘paskened’ (ruled) to myself that it would be better that I daven alone on the bus. However, then a voice entered my head Hazal’s teaching, ‘one who listens to me does not lose’, so I dragged my legs to the shul (minyan). Immediately when I finished davening, a voice called out to me: ‘need a ride home?’ It was no other than my neighbor…’ A.B

Sources: Joshua 21, 13, Rambam Trumot 3, 22, Matnot Aniim 6, 6

This email was sent to << Test Email Address >>
why did I get this?    unsubscribe from this list    update subscription preferences
LeshichnoTidreshu-לשכנו תדרשו · kiryat arba · kiryat arba 60323 · Israel

Email Marketing Powered by MailChimp

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *