דרישת השכינה במקדש
הנהיגו גדולי ישראל שבסידורים המודפסים תהיה כתובה תזכורת לפני תחילת העמידה שיש לכוון ל”ירושלם, לבית המקדש, ולקודש הקדשים”.
פרשת צו
בסוף פרשתינו (פרק ח) מתואר מעשה המילואים, וכתוב שמשה עשה כאשר צוה ה’ שבע פעמים. בהתבוננות פנימית ניתן לראות איך שבע פעמים אלו מכוונים כנגד שבע ספירות התחתונות הקרובות לעולם העשיה כידוע, שכן מודגש פה עשית המילואים בדווקא.
גם פה קיצרנו מאד, ועל כן בקשתינו פרושה לפניך שמי שלא מכיר ומבין בדברים אלו לא יגש אל הקודש פנימה עד שישתלמו לו ההקדמות וההכנות וכו’ הנצרכות להבין, ודי באזהרה זו, שלא יובנו הדברים הבאים בצורה לא נכונה.
חטיבה א’ – חסד
(א) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
(ב) קַ֤ח אֶֽת־אַהֲרֹן֙ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֑ה וְאֵ֣ת׀ פַּ֣ר הַֽחַטָּ֗את וְאֵת֙ שְׁנֵ֣י הָֽאֵילִ֔ים וְאֵ֖ת סַ֥ל הַמַּצּֽוֹת:
(ג) וְאֵ֥ת כָּל־הָעֵדָ֖ה הַקְהֵ֑ל אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
(ד) וַיַּ֣עַשׂ מֹשֶׁ֔ה כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֹת֑וֹ וַתִּקָּהֵל֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל־פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
כל אלו הפסוקים נושאם “הכנה”/הבאת אנשים וחפצים לכל שאר החטיבות – ו”הכנה” הכללית זו כנגד חסד שהוא נקרא “יומם” – יום דכליל כולהו שבעה יומי (יום שכולל הכל לשבעת הספירות התחתונות)

חטיבה ב’ – גבורה
(ה) וַיֹּ֥אמֶר מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָעֵדָ֑ה זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק לַעֲשֽׂוֹת:
(ו) וַיַּקְרֵ֣ב מֹשֶׁ֔ה אֶֽת־אַהֲרֹ֖ן וְאֶת־בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם:
(ז) וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת־הַכֻּתֹּ֗נֶת וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתוֹ֙ בָּֽאַבְנֵ֔ט וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ אֶֽת־הַמְּעִ֔יל וַיִּתֵּ֥ן עָלָ֖יו אֶת־הָאֵפֹ֑ד וַיַּחְגֹּ֣ר אֹת֗וֹ בְּחֵ֙שֶׁב֙ הָֽאֵפֹ֔ד וַיֶּאְפֹּ֥ד ל֖וֹ בּֽוֹ:
(ח) וַיָּ֥שֶׂם עָלָ֖יו אֶת־הַחֹ֑שֶׁן וַיִּתֵּן֙ אֶל־הַחֹ֔שֶׁן אֶת־הָאוּרִ֖ים וְאֶת־הַתֻּמִּֽים:
(ט) וַיָּ֥שֶׂם אֶת־הַמִּצְנֶ֖פֶת עַל־רֹאשׁ֑וֹ וַיָּ֨שֶׂם עַֽל־הַמִּצְנֶ֜פֶת אֶל־מ֣וּל פָּנָ֗יו אֵ֣ת צִ֤יץ הַזָּהָב֙ נֵ֣זֶר הַקֹּ֔דֶשׁ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶֽׁה:
נושא חטיבה זו הינו בגדים ולבושים שאלה הם בחינת לבוש וצימצום האור המאפיין מידת הגבורה.
גם הרחיצה בפסוק ו’ מקושרת למידת הגבורה, בהיות הגבורות מתגברים ודוחים את הסטרא אחרא ביתר שאת, כמו שהרחיצה דוחה את כוח הטומאה כידוע.
חטיבה ג’ – תפארת
(י) וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וַיִּמְשַׁ֥ח אֶת־הַמִּשְׁכָּ֖ן וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁר־בּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹתָֽם:
(יא) וַיַּ֥ז מִמֶּ֛נּוּ עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וַיִּמְשַׁ֨ח אֶת־הַמִּזְבֵּ֜חַ וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֗יו וְאֶת־הַכִּיֹּ֛ר וְאֶת־כַּנּ֖וֹ לְקַדְּשָֽׁם:
(יב) וַיִּצֹק֙ מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה עַ֖ל רֹ֣אשׁ אַהֲרֹ֑ן וַיִּמְשַׁ֥ח אֹת֖וֹ לְקַדְּשֽׁוֹ:
(יג) וַיַּקְרֵ֨ב מֹשֶׁ֜ה אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיַּלְבִּשֵׁ֤ם כֻּתֳּנֹת֙ וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתָם֙ אַבְנֵ֔ט וַיַּחֲבֹ֥שׁ לָהֶ֖ם מִגְבָּע֑וֹת כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶֽׁה:
הנושא: התקדשות ע”י משיחה – וכן ברכה שלישית בעמידה שהיא כנגד הדעת, קו אמצעי, ענינה קדושה, ויש להסביר שמדובר בהקדשת דברים גשמיים ועל כן חטיבה זו בקו אמצעי, התפארת, כי על בחינת “קודש” המופרשת מכל העולמות שייך לשייך לעולם האצילות וקו ימיני, אך כשקדושה זו יורדת להקדיש דבר גשמי ומצומצם – שזה מקו הגבורות ושמאל – כמו כאן, אזי ייקרא בחינה זו קו אמצעי ותפארת.
פסוק יג אמנם עוסק בבגדים, אך בבגדי דור ההמשך שלא כמו שורש ההלבשה אצל אהרן בחטיבה ב’. ונראה לומר שכוח ההמשכיות יסודה דווקא בבחינת ג’ – שהיא בחינת ת”ת הספירה השלישית – שב”תלת זימני הווי חזקה”, וכן מה שאמרו חז”ל מי שרואה בניו ובני בניו הולכים בתורת ה’ מוחזק שלא תמוש התורה מזרעו לעולם, וכן בתרגום תירגם ב”קדוש קדוש קדוש” שהקדוש השלישי רומז דווקא “קדיש לעלם ולעלמי עלמיא”, והבן.
חטיבה ד’ – נצח
(יד) וַיַּגֵּ֕שׁ אֵ֖ת פַּ֣ר הַֽחַטָּ֑את וַיִּסְמֹ֨ךְ אַהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ אֶת־יְדֵיהֶ֔ם עַל־רֹ֖אשׁ פַּ֥ר הַֽחַטָּֽאת:
(טו) וַיִּשְׁחָ֗ט וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֶת־הַדָּם֙ וַ֠יִּתֵּן עַל־קַרְנ֨וֹת הַמִּזְבֵּ֤חַ סָבִיב֙ בְּאֶצְבָּע֔וֹ וַיְחַטֵּ֖א אֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְאֶת־ הַדָּ֗ם יָצַק֙ אֶל־יְס֣וֹד הַמִּזְבֵּ֔חַ וַֽיְקַדְּשֵׁ֖הוּ לְכַפֵּ֥ר עָלָֽיו:
(טז) וַיִּקַּ֗ח אֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֘ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּרֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וַיַּקְטֵ֥ר מֹשֶׁ֖ה הַמִּזְבֵּֽחָה:
(יז) וְאֶת־הַפָּ֤ר וְאֶת־עֹרוֹ֙ וְאֶת־בְּשָׂר֣וֹ וְאֶת־פִּרְשׁ֔וֹ שָׂרַ֣ף בָּאֵ֔שׁ מִח֖וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־ מֹשֶֽׁה:
רבותינו לימדונו שהפר מכוון כנגד אברהם – “ואל הבקר רץ אברהם ויקר פר בן בקר וכו'” ועל כן חטיבה זו בקו החסד מידתו של אברהם, אלא שהיא בנצח בקו החסד כי יחסית ל”הכנה” בחטיבה א’ היא יותר מגושמת וארצית ובחינתה יורדת למטה ועל כן היא מראה על מידת הנצח.
יש לשים לב שמדובר על פר החטאת, כשהחטאת רומזת לקו הגבורות דווקא, כפי שהסברנו שבוע שעבר, ולכן נראה לומר שאמנם מדובר כאן על הנצח אך הבחינה פה מקושרת היטב עם מידת הגבורה של החטאת שהרי הנצח מקושר מאד להוד, מקו שמאל דגבורה, בהיותם “תרי פלגי גופא”, והבן.
חטיבה ה’ – הוד
(יח) וַיַּקְרֵ֕ב אֵ֖ת אֵ֣יל הָעֹלָ֑ה וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
(יט) וַיִּשְׁחָ֑ט וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
(כ) וְאֶת־הָאַ֔יִל נִתַּ֖ח לִנְתָחָ֑יו וַיַּקְטֵ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶת־הָרֹ֔אשׁ וְאֶת־הַנְּתָחִ֖ים וְאֶת־הַפָּֽדֶר:
(כא) וְאֶת־הַקֶּ֥רֶב וְאֶת־הַכְּרָעַ֖יִם רָחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וַיַּקְטֵר֩ מֹשֶׁ֨ה אֶת־כָּל־הָאַ֜יִל הַמִּזְבֵּ֗חָה עֹלָ֨ה ה֤וּא לְרֵֽיחַ־ נִיחֹ֙חַ֙ אִשֶּׁ֥ה הוּא֙ לַיקֹוָ֔ק כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶֽׁה:
רבותינו לימדונו שהאיל מכוון כנגד יצחק – שהאיל הוקרב כנגד יצחק בעקידה “אילו של יצחק”, ועל כן חטיבה זו בגבורות של יצחק, אלא שהיא בהוד בקו הגבורה כי יחסית ל”הלבשה/רחיצה” בחטיבה ב’ (הרומזת לגבורה) הקרבת האיל היא יותר מגושמת וארצית ובחינתה יורדת למטה ועל כן היא מראה על מידת ההוד.
יש לשים לב שמדובר על איל העולה, כשהעולה רומזת לקו החסדים דווקא, כפי שהסברנו שבוע שעבר, ולכן נראה לומר שאמנם מדובר כאן על הוד אך הבחינה פה מקושרת היטב עם מידת החסד של העולה שהרי הוד מקושר מאד לנצח, מקו ימין דחסד, בהיותם “תרי פלגי גופא”, והבן.

חטיבה ו’ – יסוד
(כב) וַיַּקְרֵב֙ אֶת־הָאַ֣יִל הַשֵּׁנִ֔י אֵ֖יל הַמִּלֻּאִ֑ים וַֽיִּסְמְכ֞וּ אַהֲרֹ֧ן וּבָנָ֛יו אֶת־יְדֵיהֶ֖ם עַל־רֹ֥אשׁ הָאָֽיִל:
(כג) וַיִּשְׁחָ֓ט׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית:
(כד) וַיַּקְרֵ֞ב אֶת־בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֗ן וַיִּתֵּ֨ן מֹשֶׁ֤ה מִן־הַדָּם֙ עַל־תְּנ֤וּךְ אָזְנָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדָם֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־ בֹּ֥הֶן רַגְלָ֖ם הַיְמָנִ֑ית וַיִּזְרֹ֨ק מֹשֶׁ֧ה אֶת־הַדָּ֛ם עַל־הַֽמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב:
(כה) וַיִּקַּ֞ח אֶת־הַחֵ֣לֶב וְאֶת־הָֽאַלְיָ֗ה וְאֶֽת־כָּל־הַחֵלֶב֘ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַקֶּרֶב֒ וְאֵת֙ יֹתֶ֣רֶת הַכָּבֵ֔ד וְאֶת־שְׁתֵּ֥י הַכְּלָיֹ֖ת וְאֶֽת־חֶלְבְּהֶ֑ן וְאֵ֖ת שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין:,
(כו) וּמִסַּ֨ל הַמַּצּ֜וֹת אֲשֶׁ֣ר׀ לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֗ק לָ֠קַח חַלַּ֨ת מַצָּ֤ה אַחַת֙ וְֽחַלַּ֨ת לֶ֥חֶם שֶׁ֛מֶן אַחַ֖ת וְרָקִ֣יק אֶחָ֑ד וַיָּ֙שֶׂם֙ עַל־הַ֣חֲלָבִ֔ים וְעַ֖ל שׁ֥וֹק הַיָּמִֽין:
(כז) וַיִּתֵּ֣ן אֶת־הַכֹּ֔ל עַ֚ל כַּפֵּ֣י אַהֲרֹ֔ן וְעַ֖ל כַּפֵּ֣י בָנָ֑יו וַיָּ֧נֶף אֹתָ֛ם תְּנוּפָ֖ה לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:
(כח) וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֤ה אֹתָם֙ מֵעַ֣ל כַּפֵּיהֶ֔ם וַיַּקְטֵ֥ר הַמִּזְבֵּ֖חָה עַל־הָעֹלָ֑ה מִלֻּאִ֥ים הֵם֙ לְרֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ אִשֶּׁ֥ה ה֖וּא לַיקֹוָֽק:
(כט) וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הֶ֣חָזֶ֔ה וַיְנִיפֵ֥הוּ תְנוּפָ֖ה לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק מֵאֵ֣יל הַמִּלֻּאִ֗ים לְמֹשֶׁ֤ה הָיָה֙ לְמָנָ֔ה כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶֽׁה:
המילואים הם שלמים (ראה רש”י פה) ועל כן הם רומזים לקו האמצעי שהינו יסוד שמכונה גם “שלום” גם משום שהוא עושה שלום וממצע בין הקווים בקו האמצעי שלו, ויש עוד הרבה בזה בקשר שבין “מלא” ליסוד אך קיצרנו.
אמנם, מתואר פה “איל המילואים” כשאיל רומז למידת הגבורה כדלעיל. ובאמת, היסוד פעמים מכוון יותר לחסד ולפעמים יותר לגבורות בהיותו בקו האמצעי. אך נראה שפה במילואים מכוון יותר לגבורות כי המילואים בכללותם מיועדים יותר להכשיר את “כלי המקדש והעובדים בו [שגם העובדים בו בהקשר זה הם בחינת “כלי השרת” של השכינה במקדש]” כלשון הרמב”ם, והרי ידוע שבחינת “הכשרת הכלים” בחינתה יותר בגבורות המצמצמים את האור בכלים דווקא, ועל כן היא מעבה ו”מכשירה כלים” אלו להכיל כלים אלו ע”מ שתשרה עליהם השכינה.

חטיבה ז’ – מלכות
(ל) וַיִּקַּ֨ח מֹשֶׁ֜ה מִשֶּׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֗ה וּמִן־הַדָּם֘ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמִּזְבֵּחַ֒ וַיַּ֤ז עַֽל־אַהֲרֹן֙ עַל־בְּגָדָ֔יו וְעַל־בָּנָ֛יו וְעַל־ בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּ֑וֹ וַיְקַדֵּ֤שׁ אֶֽת־אַהֲרֹן֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וְאֶת־בָּנָ֛יו וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו אִתּֽוֹ:
(לא) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־אַהֲרֹ֣ן וְאֶל־בָּנָ֗יו בַּשְּׁל֣וּ אֶת־הַבָּשָׂר֘ פֶּ֣תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֒ וְשָׁם֙ תֹּאכְל֣וּ אֹת֔וֹ וְאֶ֨ת־ הַלֶּ֔חֶם אֲשֶׁ֖ר בְּסַ֣ל הַמִּלֻּאִ֑ים כַּאֲשֶׁ֤ר צִוֵּ֙יתִי֙ לֵאמֹ֔ר אַהֲרֹ֥ן וּבָנָ֖יו יֹאכְלֻֽהוּ:
(לב) וְהַנּוֹתָ֥ר בַּבָּשָׂ֖ר וּבַלָּ֑חֶם בָּאֵ֖שׁ תִּשְׂרֹֽפוּ:
(לג) וּמִפֶּתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּאֵיכֶ֑ם כִּ֚י שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים יְמַלֵּ֖א אֶת־יֶדְכֶֽם:
(לד) כַּאֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה בַּיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה צִוָּ֧ה יְקֹוָ֛ק לַעֲשֹׂ֖ת לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶֽם:
(לה) וּפֶתַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֙יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים וּשְׁמַרְתֶּ֛ם אֶת־מִשְׁמֶ֥רֶת יְקֹוָ֖ק וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי־כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי:
(לו) וַיַּ֥עַשׂ אַהֲרֹ֖ן וּבָנָ֑יו אֵ֚ת כָּל־הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק בְּיַד־מֹשֶֽׁה: ס
ההקדשה פה בפסוק ל’ באה מכוח המזבח – שעליה נאמר “מזבח אדמה תעשה לי” – שהיא רומזת למלכות שבחינתה ארץ ואדמה.
פסוק לא, לג ו-לה מדגישים את ההיצמדות לאהל מועד שהיא בחינת המקום [בחינת מלכות וארץ] לקבלת השפע והעבודה שבאה בעקבות העבודה דלעיל.
גם בפסוק לב מתואר דיני המלכות המאפינים אותה בשריפת הנותר.
גם פסוק לד המתאר כפרה הוא במלכות בבחינת “ולארץ לא יכופר כי אם בדם שופכו” כשהמלכות וה”ארץ” מכפרת ומכסה (על חטא בהקשר זה) – “כופר לשון כיסוי”.
ויה”ר שמתוך לימוד זה נזכה להידבק בשכינת עוזינו ו”תחזינה עינינו
בשובך לציון ברחמים…”

Bonding with the Holy Presence in Our Holy Land

והנותרת ממנה יאכלו אהרן ובניו

‘If God be with me and give me bread to eat and clothing to wear and HaShem shall be my God, and then this rock shall be a house of God and all that You shall give me I shall tithe.’ (Yakov’s prayer) In numbers of places, we see how the Torah sees not only food, but also clothing as an essential part of living. We can see this in mitzvot between man and God such as tzitzit on clothing, in mitzvot between people such as a husband’s obligation to clothe his wife, and also in para-Divine-human mitzot such as the obligation to give the first shearing of wool, used for clothing, to the Kohen, the servant of God in the Mikdash. In the instance of the Kohanim we find that Kohanic garments used in the service of the Bais HaMikdash also take high importance. Studying this matter more in depth we find that clothes are called by the great Amoreaic master ‘my honor’. Simply, this means that one’s clothing reflects one’s honor, position, and status. Delving deeper we find that honor itself is, in a sense, a type of ‘clothing’, the reception of one’s essence in an external atmosphere. In this way, we can gain a slightly greater comprehension in the meaning of ‘HaShem’s Honor’, which is translated by the Aramaic translations of the Torah as none other than the Holy Presence. We cannot have any comprehension of HaShem’s Essence, as Rambam puts it: ‘if I knew Him (His Essence), I would be Him’. Rather, what we aspire to is to cleave to His Holy Presence, i.e the Honor of God, unseparated from His Essence, somewhat similar to a soul in a body or a body in clothing (as we just described), with our intent always only towards the One Essence (serving the ‘Presence’ alone is idolatry, God forbid). In our title quote of this week’s parsha is the command to give the remaining parts of the sacrifice, not put on the altar, to the Kohanim. This is one of the 24 gifts given to the Kohanim, this one being unique to the Bais HaMikdash. We have discussed in the past gifts given to the Kohen in the Land of Israel in general such as truma and halla. Another example of such a gift in the Land in general is the first shearing of wool. After what we just explained, we can gain greater understanding of this mitzva. As explained before, giving the first of something represents ‘putting them first on the list’, and shows a sign of superiority befitting something given to a Divine purpose. ‘Shearing wool’ represents the concept of clothing/honor we explained here, as from a Biblical perspective ‘clothing’ is either from flax or wool only (perhaps flax is not included here because it is already a vegetable and vegetables already have laws of truma and maaser). Thus, by ‘enclothing’ the Kohen, one is giving honor to God’s priests. This is tantamount to ‘cleaving to HaShem’, for our Sages teach that when one cleaves to the righteous, I.e those connected to God, one cleaves to His Holy Presence. Similarly, by giving honor to Hebron- ‘City of the Patriarchs’- we give honor to our Godly Patriarchs, which ultimately means giving honor to the Holy Presence.

Real Stories from the Holy Land 113: ‘One day, one person suddenly jokingly remarked (about a Torah-computer program), ‘this might be a nice gift your wife could give you for your birthday’, which seems to be the first time I have received such a remark. Little did he know that my birthday was indeed just about 3-4 days later…’

Sources: Rambam Bikurim 1, 6

This email was sent to << Test Email Address >>
why did I get this?    unsubscribe from this list    update subscription preferences
LeshichnoTidreshu-לשכנו תדרשו · kiryat arba · kiryat arba 60323 · Israel

Email Marketing Powered by MailChimp

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *