לשכנו תדרשו
פרשת ויקרא
דרישת השכינה במקדש ה’
תזכרת: לכוון בתפילת העמידה:  ירושלים, בית המקדש, קדש הקדשים
התבוננות פנימית בארבעת סוגי הקרבנות זבחים: עולה, חטאת, שלמים ואשם
בס”ד רואים איך שסוגי קרבנות אלו מקבילים ל-ד’ אותיות הוי”ה ע”פ הסדר – יש עוד הרבה מאד מה להרחיב בזה אך קיצרנו פה:
עולה – ‘: עולה מעל כל העולמות, כליל לה’, וניתנת גם לכתחילה ורומזת לעולם האצילות הכי קרובה לשורש הא-הי ולאידיאליות [“לכתחילה”]. גם שניתנת העולה על עוון היא ניתנת ככפרה על ביטול עשה, וידוע ע”פ רבותינו המקובלים שעשה מצד החסד (ביחס לל”ת מצד הגבורה).
חטאת – ה: ה’ עילאה ע”פ רבותינו רומז לעולם התשובה המחטא והמנקה מכל חטא, עולם הבריאה/הבינה כאן הכפרה בענין נשמתי בין אדם למקום שיש בו חיוב כרת שנכרתת הנשמה (ויש גם בחינה ש-ה’     עילאה משפיעה למטה בצורת “קרבן עולה ויורד” שמשתנה לפי האדם אם עשיר או עני ואכמ”ל). והשווה לאשם למטה
שלמים – ו: מלשון שלמות ושלום שניתנת גם לה’, לבעלים ולכהנים, והוא רומז לקו האמצעי המשלים בין וממצע בין כל הקוים והמידות, כמו שאומרים בסליחות “יעקב שלימא”
אשם – ה תחתונה: תיקון בפגיעה בגילוי כבוד שם ה’ בעולם, וכן לשון אשמה כנגד המושג “כבוד”. קרבן זה ניתן גם על פגיעה בכנסת ישראל, המגלים שם ה’ בעולם הזה התחתון, בפגיעה שבין אדם לחבירו כגון באשם גזילות, ואשם מצורע – שעיקרו בא על לשון הרע בין איש לרעהו. כמו כן, אשם בא על מעילות שהיא פגיעה בממון הקדש להנאת האדם וגם זה ביזוי לכבוד שם ה’ שממון קדשי שמים ירד עד ההנאה האנושית התחתונה/הארצית, ועל כן לתקנו בבחינה שפגם מביא אשם (רק אם נהנה מביא – ראה ש”ס ורמב”ם). כמו כן, אשם שפחה חרופה ואשם תלוי הם דומים לחטאת שב-ה’ עילאה אלא שירדו דרגה בחומרתם העליונה כי זו ניתנת על שפחה חרופה לאיש ולא על אשת ישראל ממש וזו ניתן על חטאת בספק (תלוי), לכן ירדו לאשם לבחינת ה’ תתאה. אשם נזיר – מ”מאשר חטא על הנפש” דורשים רבותינו שחטא על בחינת “נפש” שלו התחתונה על אשר שסיגף עצמו מן היין וכו’
ויש עוד הרבה בענין זה, ואידך זיל גמור…

ויה”ר שמתוך לימוד זה נזכה לראות בבנין אריאל והקרבת קרבנות אלו
על המזבח לרצון לפני אדון כל, אכי”ר.

לשכנו תדרשו
Seeking the Holy Presence in Our Holy Land
‘אדם כי יקריב מכם קרבן לה’’
Be pleased HaShem our God with Your People Israel, and listen to their prayers, and return the service to Your House… Blessed are You HaShem who returns His Holy Presence to Zion.’ In this week’s parsha the verb-root for ‘to be pleased’, resh, tzadi, heh, takes a very dominant role, as the offerings in the Mishkan and the Bait HaMikdash come as overtures before HaShem so that the Divine Will (ratzon) be pleased (retze) with us, either the individual or the collective whole. In a similar sense, our prayers, which operate in parallel to the sacrifices, come as overtures before HaShem so that HaShem be pleased with us and answer our prayers. One of the fascinating laws of Prayer is that the first blessing Avot must be said with proper intent, without which the entire prayer, even if afterwards said with proper intent, is considered invalid, not finding ‘pleasure’ before HaShem. Why is this blessing so crucial to the whole rest of the prayer? One of the explanations for this halacha is that in beseeching God we must first connect to the Godly righteous before us who paved the path in connecting to HaShem. This idea is echoed in the teaching of our Sages on the commandment ‘to cleave to God’:  ‘is it possible to cleave to the Holy Presence, alast He is a Consuming Fire! Rather, cleave to the Godly righteous.’ This idea is even truer in regard to the Godly Patriarchs who HaShem willed to be the forerunners of Godliness in the world, as it says, ‘only in your Forefathers did HaShem desire to love them and chose you their offspring after them from all the nations as this day.’ One who wishes to pave a new path, as he sees fit to serve God outside of the Divine Will delivered to us in the Torah, resembles Nadav and Avihu who were indeed consumed by this ‘Consuming Fire’, despite their feverish will to connect to God. By supporting Hebron, we connect with the channels of the Divine Will, thus finding favor before HaShem. This is especially true as we enter the months of Redemption and Divine Will Adar and Nisan, deliberately juxtaposed to connect the redemption of Purim with the redemption of Pesah. Purim is the forerunner of the future redemption, forever lasting even when the rest of the holidays will be (so-to-speak) obsolete in comparison with the redemptive future, while Pesah is the forerunner of the past, the first redemption explicitly linked to our Forefathers in the Torah. This connection of past and future redemptions highlights that the future redemption will come through the redemption of the past, through the remembrance of our Patriarchs in our prayers, through the merits of our Fathers and our efforts to emulate their ways. ‘And He remembers the kindness of the Avot, and brings a redeemer for their offspring, for His Namesake, with love…
Real Stories from the Holy Land 60: ‘During a period of about two weeks I took on a hesed/tzedaka project. At that very same time, I was suddenly offered work which pays for all the expenses I just put into the hesed project I had just taken on.
Sources: Ketubot 111b, Deut. 10, 15, Orah Haim 101, 1. Note: Although in p. Ki Tisa we mentioned that ‘adding holiness from weekday unto Shabbat’ needs to be at least a moment before Shabbat, that is the opinion of Tosfot, but according to many poskim one needs at least 10 minutes or 2 minutes of addition.
Copyright © 2017 LeshichnoTidreshu-לשכנו תדרשו, All rights reserved.
קבלת את המייל הזה מאחר ונרשמת כמנוי באתר ״לשכנו תדרשו״

Our mailing address is:

LeshichnoTidreshu-לשכנו תדרשו

kiryat arba

kiryat arba 60323

Israel

Add us to your address book

Want to change how you receive these emails?
You can update your preferences or unsubscribe from this list

Email Marketing Powered by MailChimp

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *