דרישת השכינה במקדש
תזכרת מעשית: שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צה
“צריך שיכוף ראשו מעט,  שיהיו  עיניו למטה לארץ, ויחשוב כאילו עומד בבית המקדש, ובלבו יכוין למעלה לשמים.”
נתבונן בפרשתינו שבפרשה הפתוחה הראשונה העוסקת במשכן יש 26 פסוקים שאפשר לראות בבירור איך לחלקם ל-ד’ חלקים כך שכל חלק מכוון כנגד אות אחרת בשם הוי”ה:
פרשת ויקהל
(ד) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה אֶל־כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לֵאמֹ֑ר זֶ֣ה הַדָּבָ֔ר אֲשֶׁר־צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק לֵאמֹֽר:
(ה) קְח֨וּ מֵֽאִתְּכֶ֤ם תְּרוּמָה֙ לַֽיקֹוָ֔ק כֹּ֚ל נְדִ֣יב לִבּ֔וֹ יְבִיאֶ֕הָ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְקֹוָ֑ק זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת:
(ו) וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים:
(ז) וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים:
(ח) וְשֶׁ֖מֶן לַמָּא֑וֹר וּבְשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים:
(ט) וְאַ֨בְנֵי־שֹׁ֔הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן:
סה”כ ו’ פסוקים כנגד ו’ שבשם הוי”ה – נושא חלק זה הינו האמצעים שעל ידם בנו את המשכן. אמצעים אלו גם הם מציווי השי”ת שדווקא אמצעים אלו ישמשו למשכן, אלא שהם האמצעים היותר “ארציים/אנושיים” לעיקר הציווי הא-הי שהינו בחלוקה הבאה, כלי המשכן שעליהם תשרה שכינתו יתברך. ענין ה”אמצעי” הינו מכוון כנגד אות ו’ שבשם, “עמודא דאמצעיתא”, שהינו ממצע בין בחינת י’, פן הציווי הא-הי, לבחינת ה’, הפן ה”ארצי/אנושי” יותר שבשם הוי”ה

(י) וְכָל־חֲכַם־לֵ֖ב בָּכֶ֑ם יָבֹ֣אוּ וְיַעֲשׂ֔וּ אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְקֹוָֽק:
(יא) אֶת־הַ֨מִּשְׁכָּ֔ן אֶֽת־אָהֳל֖וֹ וְאֶת־מִכְסֵ֑הוּ אֶת־קְרָסָיו֙ וְאֶת־קְרָשָׁ֔יו אֶת־בְּרִיחָ֕ו אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנָֽיו:
(יב) אֶת־הָאָרֹ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו אֶת־הַכַּפֹּ֑רֶת וְאֵ֖ת פָּרֹ֥כֶת הַמָּסָֽךְ:
(יג) אֶת־הַשֻּׁלְחָ֥ן וְאֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו וְאֵ֖ת לֶ֥חֶם הַפָּנִֽים:
(יד) וְאֶת־מְנֹרַ֧ת הַמָּא֛וֹר וְאֶת־כֵּלֶ֖יהָ וְאֶת־נֵרֹתֶ֑יהָ וְאֵ֖ת שֶׁ֥מֶן הַמָּאֽוֹר:
(טו) וְאֶת־מִזְבַּ֤ח הַקְּטֹ֙רֶת֙ וְאֶת־בַּדָּ֔יו וְאֵת֙ שֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְאֵ֖ת קְטֹ֣רֶת הַסַּמִּ֑ים וְאֶת־מָסַ֥ךְ הַפֶּ֖תַח לְפֶ֥תַח הַמִּשְׁכָּֽן:
(טז) אֵ֣ת׀ מִזְבַּ֣ח הָעֹלָ֗ה וְאֶת־מִכְבַּ֤ר הַנְּחֹ֙שֶׁת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ אֶת־בַּדָּ֖יו וְאֶת־כָּל־כֵּלָ֑יו אֶת־הַכִּיֹּ֖ר וְאֶת־כַּנּֽוֹ:
(יז) אֵ֚ת קַלְעֵ֣י הֶחָצֵ֔ר אֶת־עַמֻּדָ֖יו וְאֶת־אֲדָנֶ֑יהָ וְאֵ֕ת מָסַ֖ךְ שַׁ֥עַר הֶחָצֵֽר:
(יח) אֶת־יִתְדֹ֧ת הַמִּשְׁכָּ֛ן וְאֶת־יִתְדֹ֥ת הֶחָצֵ֖ר וְאֶת־מֵיתְרֵיהֶֽם:
(יט) אֶת־בִּגְדֵ֥י הַשְּׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ אֶת־בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֙דֶשׁ֙ לְאַהֲרֹ֣ן הַכֹּהֵ֔ן וְאֶת־בִּגְדֵ֥י בָנָ֖יו לְכַהֵֽן:
סה”כ י’ פסוקים כנגד י’ שבשם הוי”ה – נושא חלק זה הינו “אֵ֛ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖ה יְקֹוָֽק:” כלומר מה הם הדברים שה’ ציווה לבנות וליצור למשכן, וזה מתאים לאות י’ שהוא המקור האצילי מצד השי”ת – ציווי הא-הי

(כ) וַיֵּ֥צְא֛וּ כָּל־עֲדַ֥ת בְּנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל מִלִּפְנֵ֥י מֹשֶֽׁה:
(כא) וַיָּבֹ֕אוּ כָּל־אִ֖ישׁ אֲשֶׁר־נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִיאוּ אֶת־תְּרוּמַ֨ת יְקֹוָ֜ק לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל־עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ:
(כב) וַיָּבֹ֥אוּ הָאֲנָשִׁ֖ים עַל־הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל׀ נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִיאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם וְטַבַּ֤עַת וְכוּמָז֙ כָּל־כְּלִ֣י זָהָ֔ב וְכָל־אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הֵנִ֛יף תְּנוּפַ֥ת זָהָ֖ב לַיקֹוָֽק:
(כג) וְכָל־אִ֞ישׁ אֲשֶׁר־נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֣שׁ וְעִזִּ֑ים וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ:
(כד) כָּל־מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֙סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת הֵבִ֕יאוּ אֵ֖ת תְּרוּמַ֣ת יְקֹוָ֑ק וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים לְכָל־ מְלֶ֥אכֶת הָעֲבֹדָ֖ה הֵבִֽיאוּ:
סה”כ ה’ פסוקים כנגד ה’ ראשונה שבשם הוי”ה – והטעם כי מדובר פה מצד ההשתדלות האנושית שהיא מצד הגבורות. והטעם שזו ה’ ראשונה משום שפה מודגש הצד הזכרי בהשתדלות זו, וידוע ע”פ זוה”ק ועוד ש-ה’ ראשונה היא בחינת זכר-משפיע, ביחס ל-ה’ אחרונה שהיא בחינה יותר נקבית-מקבלת.

(כה) וְכָל־אִשָּׁ֥ה חַכְמַת־לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת־הַתְּכֵ֙לֶת֙ וְאֶת־הָֽאַרְגָּמָ֔ן אֶת־תּוֹלַ֥עַת הַשָּׁנִ֖י וְאֶת־הַשֵּֽׁשׁ:
(כו) וְכָל־הַ֨נָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת־הָעִזִּֽים:
(כז) וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם וְאֵ֖ת אַבְנֵ֣י הַמִּלֻּאִ֑ים לָאֵפ֖וֹד וְלַחֹֽשֶׁן:
(כח) וְאֶת־הַבֹּ֖שֶׂם וְאֶת־הַשָּׁ֑מֶן לְמָא֕וֹר וּלְשֶׁ֙מֶן֙ הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים:
(כט) כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֘ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכָל־הַמְּלָאכָ֔ה אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְקֹוָ֛ק לַעֲשׂ֖וֹת בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה הֵבִ֧יאוּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֛ל נְדָבָ֖ה לַיקֹוָֽק: פ
סה”כ ה’ פסוקים כנגד ה’ אחרונה שבשם הוי”ה – גפ פה הטעם כי מדובר פה מצד ההשתדלות האנושית שהיא מצד הגבורות, אלא שכאן מצד הנשים ומצד הנשיאים שהם בחינת מלכים בחינת מלכות ועוד שירדו ממדרגתם מצד זה שחיכו לתרום רק לבסוף כידוע ע”פ חז”ל. גם הפסוק האחרון מזכיר את הנשים בשווה עם האנשים בניגוד לחלוקה הקודמת שהאנשים מעל הנשים (ויבאו האנשים על הנשים) שזו מעיד על בחינה יותר זכרית המתאימה ל-ה’ ראשונה כדלעיל.
יש לשים לב שהצירוף של שם הוי”ה המתקבל פה הינו ויה”ה שהינו הצירוף המותאם לחדש כסליו. ובאמת, לפי חז”ל כל הבאת והכנת המשכן המתוארת בפסוקים אלו היתה מוכנה כבר בכסלו בחנוכה, אלא שחיכו לניסן להקים את המשכן בפועל.
יה”ר שמתוך לימוד הנ”ל , שם ה’ במלאכת המשכן,יומשך עלינו אור
שכינתו יתברך ונזכה לאקמא שכינתא מעפרא, ולבנין מקדשינו, אכי”ר

לשכנו תדרשו
Seeking the The Holy Presence in Our Holy Land
‘ויכס הענן את אהל מועד וכבוד ה’ מלא את המשכן’
Please, Merciful One! With Your great mercy, return Your Presence to Zion and the order of the Service to Jerusalem’ (Musaf prayer for holidays). A common theme of both this week’s parsha and the special reading for parshat Hahodesh (Nisan) is the inauguration of the Mishkan which occurred on Rosh Hodesh Nissan. Just as we see in this week’s parsha in our title quote that it is not to be taken for granted that the The Holy Presence, ‘the Honor of HaShem’, rests in the Mishkan, as only after the Mishkan was already standing did the The Holy Presence enter it, so too we cannot take it for granted that the The Holy Presence rests on the Temple Mount or the Land of Israel in general without studying if and what type or level of Divine Presence is involved. One of the fascinating sources for the study of this matter is the concept of consecrating (added) land to have the holiness of the Temple Mount or the holiness of Jerusalem. This consecration ceremony is only possible by ‘a king, a prophet, urim vetumim, and a Sanhedrin of 71 elders’ (Rambam Beit Habehira 6, 11). After explaining this consecration process, explaining also that the consecration of the Bais Hamikdash rendered the Temple Mount consecrated forever, the Rambam (ibid) asks a question: ‘Why do I say that the original consecration sanctified the Temple and Jerusalem for eternity, while in regard to the consecration of the remainder of The Land of Israel, in the context of the Sabbatical year, tithes, and other similar [agricultural] laws, [the original consecration] did not sanctify it for eternity?’ What the Rambam means in this question is that while with regard to mitzvoth of the Land we require every time a new ‘consecration’, i.e the settlement or conquest of the Land of Israel (with regard to today’s settlement and conquest there are differences of opinion – see ‘Eretz Hemda p. 135 and more), with regard to the Temple Mount, its consecration stays constant even when there is no Temple there and even when there is no new consecration ceremony. Rambam then answers this question: ‘Because the sanctity of the Temple and Jerusalem stems from the The Holy Presence, and the The Holy Presenceh can never be nullified. Therefore, [Leviticus 26:31] states: ‘I will lay waste to your Sanctuaries.’ The Sages declared: ‘Even though they have been devastated, their sanctity remains.’ In contrast, the [original] obligation to keep the laws of the Sabbatical year and tithes on the Land stemmed from the fact that it was conquered by the [Jewish people, as a] community. Therefore, when the land was taken from their hands [by the Babylonians,] their [original] conquest was nullified. Thus, according to Torah law, the land was freed from the obligations of the Sabbatical year and of tithes because it was no longer in the hands of Israel. When Ezra returned [to The Land of Israel] and consecrated it, it was not sanctified by means of through conquest, but rather through Chazzakah (peaceful settlement). Therefore, every place which was repossessed by the [exiles returning from] Babylon and consecrated when Ezra consecrated [the land] the second time, is sacred today. Thus, as explained in Hilchot Terumah, it is necessary to keep the laws of the Sabbatical years and the tithes [on this land] even though it was taken from [the Jewish people in later years].’ However, it is to be noted that the Raavad differs with the Rambam on this issue, saying that also the Temple Mount was not sanctified for eternity. In any case, it should be clear that these rulings do not contradict the many sources quoted in previous weeks stating that the Holy Presence rests even when the Land and the Temple Mount are not halachically consecrated. The key in understanding this differentiation is that these halachic rulings are referring to certain levels of Divine Presence that require and allow certain halachic opportunities. Therefore, as the Rambam stated, the level of Divine Presence on the Holy Mount is greater than the Land in general. That said, it is true that when these halachic criteria are met, then definitely that is a sign of a greater level of Divine Presence in the Land of Israel and the Temple Mount. Indeed, the great goal of the majority of worldwide Jewry settling in the Land is closer than ever, and with that the return of the The Holy Presence to our midst. Just as Kaleb connected to our Land via Hebron (parshat Shlah), thereby delivering the message of the Land of Israel to the masses, it is by Hebron that we may connect (lehaber) our People to the Land of Israel. 
Real-life Hashgaha Story 8: ‘This past week my wife went to megila reading for women and met there a woman she had last met about 10 years ago. In a short conversation this woman ‘happened’ to ask about a certain person from my in-laws’ town. I should mention too that all the years we have been married I never heard of this person except for this week. It turns out that this person had suddenly passed away just about two days before.’ .

Copyright © 2017 LeshichnoTidreshu-לשכנו תדרשו, All rights reserved.
קבלת את המייל הזה מאחר ונרשמת כמנוי באתר ״לשכנו תדרשו״

Our mailing address is:

LeshichnoTidreshu-לשכנו תדרשו

kiryat arba

kiryat arba 60323

Israel

Add us to your address book

Want to change how you receive these emails?
You can update your preferences or unsubscribe from this list

Email Marketing Powered by MailChimp

Leave a comment

Your email address will not be published. Required fields are marked *